פש"ר 20014-06-14

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאמן לחשב את שכרה על בסיס הסכום הכולל של תביעות החוב שאישרה לפני הפחתתן לאחר מכן. הנאמן טען כי פעולותיה של החייבת בהפחתת תביעות החוב מאחורי גבה מצדיקות שכר גבוה יותר, אך בית המשפט לא מצא לכך בסיס משפטי. תחת זאת, בית המשפט קבע כי יש לחשב את שכרו של הנאמן על בסיס הסכומים שהתקבלו בפועל בקרן PSR. החלטה זו התקבלה משום שההפחתה בתביעות החוב הייתה חוקית: אשתו של החייב פרעה חוב אחד, ונושה אחר מחל על חלק מהחוב. יתרה מכך, בית המשפט ציין כי אם הנאמן היה סבור שהיא השקיעה מאמץ נוסף, היא הייתה יכולה לבקש תגמול נוסף, אך היא לא עשתה זאת. הנחיות כונס הנכסים הרשמי לפסיקת שכר טרחה בהליכי חדלות פירעון תומכות אף הן בפרשנות זו. לכן, הכלל על פי בית המשפט הוא כי יש לשלם לנאמנים על בסיס הסכומים שהתקבלו בקופת ההוצל"פ, אלא אם כן יש ראיות להתנהלות בלתי חוקית של החייב. מאחר שלא הייתה התנהלות כזו במקרה זה, נדחתה בקשת הנאמן.