ת"א 1697/06

תקציר

קביעתו של השופט היא כי הסכם הפשרה שהוגש לאישור אינו יכול לעבור כמות שהוא, שכן הוא אינו משרת את תכלית התובענה הייצוגית, שהיא מתן פיצוי לנפגעים, הרתעת גורמים רבי עוצמה מעשיית עושר ולא במשפט ואכיפת החוק. בעוד ההסכם מחייב את חברת הביטוח לפעול אחרת בעתיד - על ידי מתן מידע ברור יותר ללקוחות - הוא אינו מציע כל פיצוי לחברי הקבוצה הנפגעים הנוכחיים. השופטת מדגישה כי יש לבחון את הסדרי התביעה הייצוגית לגופן, תוך התחשבות בגורמים כגון גודל הקבוצה, הגדרת הקבוצה, גובה הנזק, סוג הפיצוי וסיכויי הצלחת התביעה. במקרה זה, מאחר שהסדר הפשרה אינו מעניק כל הטבה מכיסו לנתבעת ורק מבטיח הטבות עתידיות לציבור, אין זה סביר לאשר אותו ללא כל פיצוי לחברי הקבוצה הנוכחיים. יתר על כן, השופטת מציינת כי התביעה עצמה אינה קנטרנית, וקיים סיכוי סביר להצליח, למרות שחברת הביטוח הציגה טיעוני נגד משכנעים. לפיכך, גם דחיית הסדר הפשרה אינה ראויה, שכן היא תמנע מחברי הקבוצה להגיש תביעות פרטניות. השופט מסכם כי יש לתת לצדדים 20 יום להחליט כיצד להמשיך, בהתחשב בפסיקה זו.