ת"א 14572-11-15

תקציר

התובע, ארגון יהודי משיחי ללא מטרות רווח הרשום בפנסילבניה, ארה"ב, תבע את מכון ירושלים לצדק (העמותה), עמותה ישראלית, ואת מייסדו, עו"ד קיילב מייקל מאיירס, בגין אי תשלום עמלות המגיעות לכאורה לתובע על פי הסכם משנת 2006. ההסכם זיכה את התובעת ב-10% מכל גידול בתרומות שתתקבל בעמותה עד לתקרה מסוימת. התובעת טענה כי הציגה בפני מאיירס עשרות תורמים פוטנציאליים בקהילה הנוצרית האוונגליסטית בארה"ב והעבירה לו רשימה של מאות תורמים כאלה. לטענת התובעת, בשנים 2006 ו-2007 שילם מאיירס לתובע סך של 24,000 ₪ כעמלות, אך לא עמד בתשלומים נוספים. הנתבעים טענו כי מעולם לא הושג הסכם מחייב, כי התובע לא השתתף באופן פעיל במאמצי גיוס התרומות וכי העמותה אינה חייבת לו דבר. הם גם העלו את תקופת ההתיישנות כהגנה. בית המשפט מצא כי לתובע לא הייתה עילת תביעה כנגד הנתבעים, וכי גם התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות. ראשית, בית המשפט קבע כי החברה שהוקמה בשנת 2008, בעלת שם ומטרות זהות לעמותה, היא ישות משפטית נפרדת, ואין בסיס לחייב אותה בגין חובות העמותה. שנית, בית המשפט לא מצא אחריות אישית מצד מאיירס, שכן הוא פעל אך ורק כשלוחה של העמותה, והעמותה לא הפרה כל התחייבות אישית כלפי התובע. שלישית, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי העמותה היא מעטפת בלבד, וכי מחיקתה והחלפתה בחברה היו פעולות פסולות שמטרתן להתחמק מטענות התובע. בית המשפט מצא כי השינוי נבע משיקולים כלכליים ואין לו כל קשר לטענות התובעת, שלא הועלו באותה עת. בנוסף, בית המשפט קבע כי התביעה התיישנה. נמצא כי ההסכם הנטען הופר בשנת 2007 כאשר התברר כי העמותה לא תשלם לתובע עמלות נוספות, ועילת התביעה של התובע קמה באותה עת. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי התביעה מתחדשת מדי שנה, וקבע כי עילת התביעה של התובעת היא בגין הפרת חוזה ולא בגין העמלות השנתיות. מאחר שהתביעה הוגשה בשנת 2015, היא הייתה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את גרסת התובעת לאירועים בדבר כריתת החוזה ומהות התחייבויותיה של התובעת על פיו. מהראיות עולה כי לא נכרת חוזה, וכי מסירת רשימת התורמים על ידי התובע הייתה מחווה של רצון טוב ולא מעשה מגשים על פי הסכם כביכול. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא השתתפה באופן פעיל במאמצי גיוס כספים כלשהם, דבר שהיה תנאי מוקדם לקבלת עמלות. לאור ממצאים אלה, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבעים 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וכן את הוצאותיהם המשפטיות.