ע"א 2129/19

תקציר

פסק הדין עוסק בתפקידם המוגבל של בתי המשפט להתערב בהחלטות המתקבלות על ידי טריבונלים פנימיים של ארגונים וולונטריים, כגון מפלגות פוליטיות. על פי עקרונות שיפוטיים ותיקים שהותוו במקרים כמו שטרן נ' עם זאת, התערבות בית המשפט שמורה בדרך כלל למקרים חריגים שבהם קיימות סוגיות כמו חריגת סמכות או הפרת הצדק הטבעי. במקרה הספציפי הזה טענו המערערים להגברת הפיקוח השיפוטי, במיוחד בהתחשב באופיין הציבורי של מפלגות פוליטיות ובתפקידן הבלעדי בתהליכים פוליטיים. על אף שהכיר בתועלת מסוימת בטיעוני המערערים לביקורת שיפוטית רחבה יותר, אישר בסופו של דבר בית המשפט את עמדת אי-ההתערבות המסורתית. הדיון נסב סביב השאלה האם למפלגה כמו הליכוד צריכה להיות סמכות לפסול מועמדים מלהתמודד בבחירות מקדימות ללא אישור מפורש בחוקת המפלגה. הוא עסק באופן שבו כללים פנים-מפלגתיים, עקרונות דיני חוזים ופרשנויות של הוראות חוקתיות יכולים לאפשר פעולות כאלה, ולעתים קרובות תמך בצורך במסגרות משפטיות מפורשות. בעוד ששופטים מסוימים הדגישו את תיקון חוקת המפלגה כך שתגדיר ותסמיך בבירור סמכויות פסילה, פסק הדין בסופו של דבר לא מצא בסיס להתערבות, בנימוק של היעדר הוראות מפורשות וביסוס פסיקה על פסיקות מבוססות כמו פסקי הדין יארדור ופוזננסקי כץ. למרות שדחה את הערעור, בית המשפט ציין עיכובים פרוצדורליים מצד המפלגה, והדגיש את הצורך בהיצמדות להליכים שיפוטיים במועד. ההחלטה מדגישה את האיזון הזהיר בין כיבוד הממשל הפנימי של ארגונים לבין הצורך בסמכויות משפטיות ברורות כאשר מדובר בזכויות יסוד.