ת"א 1629/05

תקציר

פסק הדין משרטט מקרה מורכב של עסקאות חילופי מקרקעין בירכא שהשתבשו. בסיכומו של דבר, החליפה התובעת חלקת אדמה נטועה ב-40 עצי זית תמורת חלקת קרקע בשטח של 2650 דהרעה (1490 מ"ר) שבבעלות הנתבעת. גבולות החלקה האחרונה הוסכמו וסומנו על ידי הנתבע, אך התברר כי הוא נתן לתובע כ-50% מהמקרקעין שאינם בבעלותו. לאחר מכן ביצע התובע עסקת חליפין נוספת, במסגרתה מסר את החלקה שקיבל מהנתבע למר רשרש סלמאן אבו ג'נב תמורת דירת מגורים. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי גבולות החלקה חורגים מחלקה סמוכה בבעלות יורשיו של מוחמד חלבי, מה שהוביל לתביעה ולפסק דין שחייב את התובע לשלם עבור הקרקע המוחזקת שלא כדין. פסק הדין הנוכחי נובע מתביעת התובע נגד הנתבע לשיפוי, בטענה כי הנתבע רימה אותו בכך שהציג עצמו כבעלים של כל החלקה שקיבל בתמורה הראשונית. הנתבע טען כי התביעה מיושנת ונעדרת יריבות, שכן חילופי הדברים התנהלו בין התובע לבין אביו של הנתבע, שהיה הבעלים הרשום של הקרקע. עם זאת, בית המשפט מצא כי התביעה אינה מיושנת, ואכן קיימת יריבות בין התובע לבין הנתבע, שכן האחרון השתתף בעסקה והפיק ממנה רווחים. עוד קבע בית המשפט כי גבולות החלקה התאפיינו במאפיינים טבעיים, לרבות הפרשי גובה וטרסה מאבן, וגבולות אלה הוכרו על ידי הקהילה. נקבע כי גבולות אלה סומנו בטעות, אך התובעת לא הצליחה להוכיח את היקף החריגה. כמו כן, התברר כי היו עסקאות מקרקעין נוספות הנוגעות לחלקת הקרקע המדוברת, כך שלא ניתן לקבוע במדויק את הגבולות המדויקים ואת מידת החריגה. לפיכך, התביעה לשיפוי נדחתה, אך מבלי לפסוק הוצאות לנתבעת בשל אי הסדירות המוכחת בסימון הגבולות הטבעיים.