ע"א 35174-10-13

תקציר

הערעור והערעור הנגדי הם על סכסוך על שכר טרחה בין מועצה לבין עורכי הדין שנתנו להם שירותים. עורכי הדין טענו כי המועצה חייבת להם שכר טרחה מסוים על בסיס עבודתם, ואילו המועצה טענה כי שכר הטרחה מופרז ולא חייב, שכן ההסכם בין הצדדים אינו תקף. בית המשפט קמא המקורי פסק לטובת עורכי הדין ופסק להם שכר טרחה בתוספת הוצאות נוספות. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית הדין לערעורים הסכים חלקית עם המועצה, ומצא כי ההסכם המקורי בין הצדדים אינו תקף שכן הוא לא עמד בהוראות החותמת והחתימה המשפטיות הנדרשות. כתוצאה מכך, הפחית בית המשפט את שכר הטרחה המגיע לעורכי הדין, וניכה סכומים שעלו על מה שעורכי הדין היו מקבלים אילו התיקים היו נשארים בטיפולם. שכר טרחת עורכי הדין הופחת עוד יותר על סמך ראיות לכך שכבר גבו חלק משכר הטרחה מהחייבים וכי שיעור הגבייה לא היה גבוה כפי שנטען. בית הדין לערעורים החליט כי על עורכי הדין לקבל 35% מהסכומים שנפסקו בגין מכתבי התראה ואגרת בית משפט, ו-25% מהסכום שנפסק להשבת הוצאות, כולם מחושבים על פי הערכים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, ובניכוי 20% לחישוב שיעור הגבייה. בנוסף, נדחה הערעור הנגדי של עורכי הדין, והם חויבו בהוצאות המועצה בסך 25 אלף שקל.