ת"א 1576-05-09

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים במהלך עבודתו כנהג משא תומך נגרר, הגיש כנגד הנתבע תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת הודתה בחבות אך חלקה על סכום הנזקים שתבע התובע. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה שכרו של התובע לפני התאונה, כאשר התובע טען כי השתכר 12,000 ₪ בחודש והנתבע טען כי שכרו היה נמוך יותר. בית המשפט קבע כי עדותו של התובע בנקודה זו אינה אמינה וכי שכרו בפועל עמד על 8,000 ₪ לחודש, בניכוי 25% למס הכנסה, והתוצאה היא 6,000 ₪. עוד קבע בית המשפט כי נזקי התובע כתוצאה מהתאונה, לרבות הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, חושבו לפי 271,440 ₪ ממועד התאונה ועד היום, ו-476,911 ₪ מהיום ועד הגיעו של התובע לגיל 67. כמו כן נפסקו לתובע 500,000 ₪ עבור סיוע מהזולת, 62,584 ₪ עבור כאב וסבל, וללא פיצוי נוסף בגין ניידות, הוצאות רפואיות, התאמת דיור או הפסדי פנסיה, שכן טענות אלה לא הוכחו די הצורך. סך הפיצויים שנפסקו לתובע הסתכם בסך של 1,440,935 ₪, בניכוי 148,796 ₪ בגין תשלומים קודמים ששולמו לתובע וסכום מעודכן עבור קצבאות המוסד לביטוח לאומי, אותו חויבה הנתבעת להגיש בתוך 21 יום. לאחר ניכוי סכומים אלה, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 1,292,139 ₪, בתוספת 13% שכר טרחת עורך דין ומע"מ. הסכום הסופי של שכר טרחת עורך הדין היה אמור להיקבע על ידי בית המשפט אם התובע ערער על סכום הניכוי.