פ"א 58369-10-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על השימוש בקרקע חקלאית. החוק קובע כי יש להשתמש בקרקע חקלאית למטרות חקלאיות בלבד וכל שימוש שאינו חקלאי אסור. המערערת במקרה זה מנהלת חווה המגדלת פרפרים וכן מפעילה מרכז מבקרים באותו מקום, בו יכולים המבקרים לתקשר עם הפרפרים תמורת תשלום. בית המשפט נדרש לקבוע האם פעילות המערערת מהווה שימוש חקלאי מותר או שימוש אסור שאינו חקלאי בקרקע. לאחר בחינת הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי המטרה והסיבה העיקרית לחוותו של המערער לא הייתה פעילות חקלאית אלא הפעלת מרכז המבקרים. נמצא כי השימוש החקלאי בגידול פרפרים לא היה הפעילות העיקרית או הדומיננטית בחווה, והוא לא יכול היה להתקיים באופן עצמאי ללא ההכנסה שהניב מרכז המבקרים. בית המשפט הסתמך על הצהרותיו וראיותיו של המערער עצמו, מהן עולה כי מרכז המבקרים היה חיוני לתפעול החווה. משכך, קבע בית המשפט כי השימוש הנוכחי בקרקע הוא למטרה שאינה חקלאית ואישר את צו איסור השימוש. לפיכך נדחה הערעור על צו זה. החלטה זו התקבלה על מנת להבטיח שמירה על קרקע חקלאית לייעודה.