ע"ע 2137-11-23

תקציר

הבקשות העומדות בפני בית המשפט הן בקשת המערערים לדחות את ערעורו הנגדי של המשיב מחמת שיהוי ובקשת המשיב להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. הערעור הנגדי של המשיב הוגש בתוך 10 ימים מיום הערעור העיקרי של המערערת, כנדרש בחוק, אך המערערים טענו כי הוא לא הוגש בצורה הנכונה, שכן הוא נשלח באופן אלקטרוני ולא בדואר או במסירה אישית. עוד טענו המערערים כי המשיב היה מודע לערעור העיקרי ופעל בהתאם, וכי אין לקבל את הערעור שכנגד מחמת חוסר תום לב פרוצדורלי. עם זאת, השופט תיעד מקרים שבהם בא כוח המשיב צפה באופן יזום בערעור העיקרי ונקט פעולות על בסיסו, דבר המטה את הכף לקראת קבלת הערעור שכנגד. זאת ועוד, הערעור שכנגד הוגש תוך זמן סביר מרגע שנודע למשיב על הערעור העיקרי, ולא נמצאה כל ראיה לחוסר תום לב פרוצדורלי. בנוסף, ציינה השופטת כי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מאפשרת לבית הדין להאריך מועדים מטעמים מיוחדים, הכוללים במקרה זה קיומו של הליך תלוי ועומד - הערעור העיקרי. עוד ציינו כי לשני הערעורים יש קשר מהותי, שכן מדובר בהשגות דומות בנוגע לחופשה שנתית, פיצויים ושכר. חלק מהטענות בערעור שכנגד ראויות אף הן לדיון, הוסיף השופט. לפיכך החליטה השופטת לקבל את ערעורו הנגדי של המשיב והאריכה את המועד האחרון להגשתה. עוד קבעה השופטת כי כל בקשה הנוגעת להליכי הוצאה לפועל יש לשלוח לבית המשפט המוסמך. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים ותישלח אליהם.