דנ"א 2674/07

תקציר

רוכב אופנועים חובב, העותר מס' 1, נפצע קשה במהלך מרוץ במצרים, וניסיונו לתבוע פיצויים מיבואן האופנוע בו השתמש, המשיב מס' 1, לא צלח. בית המשפט קבע כי שני הצדדים יצרו מיזם משותף, כאשר העותר תרם מיכולותיו הספורטיביות והמשיב סיפק את האופנוע ומימון. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת העותר, בקובעו כי למשיב לא הייתה חובה לבטח את העותר מפני תאונות אישיות, ואף לא התקיימו ביניהם יחסים נזיקיים. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את התביעה. בית המשפט העליון קבע כי מערכת היחסים בין הצדדים היא מיזם משותף ולא יחסי עובד-מעביד או ספונסר ספורטאי. הם טענו כי למשיבה לא הייתה חובה חוזית או נזיקית לבטח את העותר. למרות שבית המשפט הכיר בסיכון המוגבר של הפעילות ובחשיבות הביטוח במקרים כאלה, הוא מצא כי במקרה זה לא הייתה חובה חוקית על המשיב לבטח את העותר, וההמלצה לעשות כן ממארגני המירוץ לא הייתה מחייבת. השופטים הדגישו את הצורך בהסדרה בתחום זה, אך בסופו של דבר דחו את התביעה, מתוך סברה כי המקרה אינו מהווה תקדים ואינו מצדיק דיון נוסף. העותרים טענו כי פסק הדין סותר את העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך" וביקשו דיון נוסף בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון, שנדחה. פסק הדין מדגיש את הצורך בחקיקה ברורה בנושא ביטוח לפעילות מסוכנת ומציע כי אי ביטוח יכול להיחשב כהתרשלות במצבים מסוימים, אך נסיבותיו הפרטניות של מקרה זה לא תמכו בטענת העותר.