ת"א 38135-01-12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכוש בין שתי משפחות. השאלה המרכזית הייתה פרשנותו של הסכם משנת 1958 בדבר חלוקת זכויות הקניין. על פי ההסכם, הצדדים ביקשו לחלק את הרכוש המשותף, ולרשום כל אחד מנכסיהם בבעלות נפרדת. ההסכם העניק במפורש לצד אחד, ד"ר שמואל גרינברג, את כל זכויות הבנייה העתידיות על גג הנכס. בית המשפט נדרש לקבוע את השלכותיו של הסכם זה, בפרט לגבי הבעלות בקומה השנייה של הבניין וחלוקת זכויות הבנייה העתידיות. לאחר בחינת לשון ההסכם, הגיע השופט למסקנה כי הוא ברור וחד משמעי, ומעניק לד"ר גרינברג זכויות בלעדיות לבנות על הגג ללא הגבלה. השופטת דחתה את טענות הנתבעת, שהתבססו על הקביעה כי יש לפרש את ההסכם לאור מערכת היחסים בין ההורים והתב"ע באותה עת. תחת זאת, השופטת הסתמכה על התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ומצאה כי מעשיהם שיקפו את הבנתם וקבלתם את התנאים. יש לציין כי אמו של הנתבע, אשר הביעה לכאורה אי שביעות רצון מההסכם, מעולם לא העלתה כל התנגדות לבניית הקומה השנייה, שנבנתה בהסכמתה. עוד הדגישה השופטת כי חלוקת ההוצאות הקשורות באחזקת הנכס תומכת בפרשנותם של התובעים לשוויון זכויות ברכוש המשותף, ולא בטענת הנתבעת לזכויות משותפות בקומה השנייה. בסופו של דבר קבע השופט כי התובעים הם הבעלים היחידים של הקומה השנייה ומחזיקים בכל זכויות הבנייה העתידיות בנכס. נמצא כי הנתבע הוא הבעלים של דירת הקרקע וחלק שווה ברכוש המשותף. השופט הורה לנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 60,000 ₪. השלכות ההחלטה על רישום זכויות במקרקעין ותיקונים לצו הבית המשותף הושארו להכרעת המפקח על רישום המקרקעין.