ת"א 47229/06

תקציר

התובע, עובד מוסך, תבע את הנתבעים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מנשיכה על ידי כלב שהיה שייך להם או היה בבעלותם הקבועה. הנתבעים טענו כי הכלב נמצא ברשותם באופן זמני בלבד וכי התובע אשם בכך שהתקרב וניסה להאכיל את הכלב למרות אזהרותיהם. בית המשפט מצא כי הנתבעים ראו עצמם כבעלים הקבועים של הכלב והיו ממשיכים להחזיק בו אלמלא התרחשה התאונה. עוד נמצא כי התובע אכן ננשך בעת שנתן מים לכלב מתוך חמלה בשל מזג האוויר החם. מאחר שהתנהגותו של התובע לא היוותה התגרות, הנתבעים היו אחראים באופן מוחלט לנזקים לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין, ואחריותם לא הופחתה באשמתו הנטענת של התובע. עוד קבע בית המשפט את נכותו של התובע בשיעור של 10%, פסק לו 70,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, וחישב את הפסד השתכרותו בעבר ובעתיד, לרבות הפרשות לפנסיה, בסך 219,005 ₪. כמו כן נפסקו לתובע 10,000 ₪ עבור עזרה מהזולת ו-3,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד. לאחר ניכוי דמי הביטוח הלאומי בסך 9,273 ₪, סך הפיצויים שחבו הנתבעים לתובע הסתכם ב-292,732 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין, אגרת בית משפט ועלות חוות הדעת הרפואית. התשלום הוזמן להתבצע תוך 30 יום.