בד"א 14/11

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב, שהרשיע את המערער, עורך דין במקצועו, בשורה של עבירות הקשורות לאתיקה מקצועית. נמצא כי המערער הפר את חובת הסודיות בכך ששיתף את מרשו במידע סודי עם צד שלישי, גלית, ללא הסכמת הלקוח. בית משפט קמא הרשיע אותו בשורה של עבירות לפי כללי לשכת עורכי הדין והחוק, לרבות התנהגות שאינה הולמת עורך דין, פגיעה בכבוד המקצוע והפרת חובת אמונים. המערער טען כי הלקוח הסכים במשתמע, אך בית המשפט דחה טענה זו על סמך התרשמותו הישירה מהראיות ומעדויות העדים. ערכאת הערעור, תוך דבקותה בעקרון אי ההתערבות בממצאים עובדתיים, אישרה את החלטת בית משפט קמא בשל היעדר סתירות מהותיות בעדויות ואי התייצבותו של המערער לחקירה נגדית. גם טענותיו של המערער בדבר סמכותו של בית משפט קמא והיעדרותו מהדיונים נדחו. בית הדין המשמעתי הדגיש את חשיבות חיסיון עורך דין-לקוח וקבע כי כל גילוי מידע סודי מחייב הסכמה מפורשת של הלקוח. מאחר שהמערער לא הוכיח כל בסיס לביטול החלטת בית משפט קמא ולא הוגש ערעור על גזר הדין, דחה בית המשפט לערעורים את הערעור והותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.