ב"ל 1040/08

תקציר

התובעת, שעבדה כמכונאית ובוחנת רכב במכון לרישוי רכב, הגישה תביעה להכרה בתאונה שאירעה במהלך העבודה ביום 21.5.06 כ"תאונת עבודה" שגרמה לפגיעה בגב. לאחר בחינת חומר הראיות, מינה בית המשפט יועץ רפואי מומחה. המומחה מצא כי מחלת הגב של התובע מקורה בשינויים ניווניים ובפריצת דיסק שהתגלתה בשנת 1994 וכי אין קשר סיבתי בין המחלה לבין התאונה. עם זאת, שאלת הבהרה מבית המשפט הובילה את המומחה למסקנה כי חלה החמרה זמנית וחולפת במצבו של התובע כתוצאה מהתאונה. התובע טען כי יש להכיר במלוא היקף נזקי גבו כנגרמים כתוצאה מהתאונה, אך בית המשפט מצא כי חוות דעתו של המומחה ברורה וחד משמעית וכי התובע לא סיפק כל עילה לסטות ממנה. לפיכך, התביעה התקבלה באופן חלקי. התאונה הוכרה כתאונת עבודה שהובילה להחמרה זמנית וחולפת במצב גבו של התובע, המזכה אותו בדמי פגיעה בגין שישה ימי אי כושר. ימי אי הכושר הנוספים להם תובע התובע יידונו בוועדה רפואית אם תוגש תביעה להכרה בנכות. הנתבע חויב לשלם את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין.