ע"א 2464/04

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעור העירייה נגד החברה המשיבה, וקובע כי חוזה השכירות של החברה על מבנה הסתיים. ראשיתו של חוזה השכירות בימיה הראשונים של מדינת ישראל, אז שימשה החברה כמתווכת בין העירייה לבין קבוצות שוכרים. החברה לא מילאה את חובותיה כשוכרת העיקרית, ובשנת 1978 התנערה מהתחייבויותיה וניתקה כל קשר עם הבניין. טענת העירייה כי החברה פירשה את החוזה בכוונה ופעלה בחוסר תום לב מתקבלת. מהראיות עולה כי החברה נטשה רעיונית את ניהול הבניין לפני עשרות שנים. הניסיון בדיעבד של החברה לתבוע את המשך החכירה כדי לקצור רווחים נתפס כמעשה של חוסר תום לב. השופט קובע כי חוזה השכירות הסתיים לא יאוחר מיום 31.7.98, ומורה לחברה לשלם 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. חוות דעתו המוסכמת של השופט א' רובינשטיין מציינת את ההקשר ההיסטורי של התיק, שראשיתו ביישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית, ומדגישה את תפקידה של החברה כמגשרת שהסתיים זה מכבר.