ת"א 35632-06-10

תקציר

רוכש חתם על חוזה עם קבלן לרכישת דירה בבניין שהקבלן תכנן לבנות על קרקע בבעלות שתי חברות. החוזה הותנה באישור תב"ע, והרוכש שילם פיקדון. בהמשך חולקו הדירות בבניין, והדירה שרצה הרוכש הוקצתה לאחד מבעלי הקרקע. הרוכש תבע את שלושת הצדדים – הקבלן ושני בעלי הקרקע – בגין הפרת חוזה, וביקש לאכוף את ההסכם. בית המשפט מצא כי החוזה בין הרוכש לקבלן תקף, שכן הוא עמד בדרישות של כתב, ספציפי וסופי. עם זאת, לקבלן לא הייתה סמכות למכור את הדירה המדוברת שכן היא לא הייתה שלהם ולא הייתה לו זכות למכור אותה ללא רשות בעלי הקרקע. עוד קבע בית המשפט כי בעלי הקרקע לא אישרו את המכירה ולא היו אחראים כלפי הרוכש. לכן, הרוכש לא יכול היה לאכוף את מסירת הדירה. מאחר שהקבלן הפר את החוזה, ביטל אותו בית המשפט והורה להם לפצות את הרוכש על נזקיו. טענות הרוכש נגד בעלי הקרקע נדחו. הקבלן חויב לשלם את הוצאות המשפט של הרוכש ושל בעלי הקרקע, שכן הם הציגו מצג שיש להם סמכות למכור. ההחלטה התקבלה לטובת הרוכש וכנגד הקבלן, תוך פסיקת פיצוי לקונה בגין נזקים מהקבלן, בעוד בעלי הקרקע לא היו אחראים כלפי הרוכש בשום צורה.