עת"מ 1818-02-19

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לאחריותה המנהלית והמשפטית של לשכת עורכי הדין, תוך הדגשת חובתה לפעול בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, כגון לפעול במסגרת סמכות חוקית ולהבטיח קבלת החלטות סבירה, הוגנת ובלתי משוחדת. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לנהל במיקרו את החלטותיה הפנימיות של המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, אלא אם כן ניכרות הפרות ברורות של סמכות או חוסר תום לב. המקרה בחן האם החלטת המועצה הארצית לבחור נציגים לוועדה לבחירת שופטים הייתה סבירה, במיוחד לאור החשש לאמון הציבור ועיתוי הבחירות הקשור לרקע הפוליטי הרחב. הוא הדגיש את האופי הלא מחייב של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה הנוגעות לממשלות מעבר, אך הכיר בהנחיותיו בשמירה על איפוק. בסופו של דבר לא מצא בית המשפט הצדקה משכנעת לעכב את הליך הבחירות, שכן המועצה הארצית היא לגיטימית ובמסגרת כהונתה החוקית. למרות החששות שהועלו לגבי הטיות אפשריות ואמון הציבור, הודגש הצורך במילוי חובות סטטוטוריות כמו מינויים שיפוטיים. יתר על כן, דינמיקה פוליטית בהקשר של איגוד מקצועי הובדלה מחטיבות פוליטיות לאומיות. בית המשפט דחה עתירות שערערו על סמכותה ותהליכיה של המועצה, והתיר את המשך בחירת הנציגים, ובלבד שיתקיים דיון מקדמי, המשקף איזון דק של אמון הציבור וטוהר המידות הפרוצדורלי. בית המשפט לא הטיל הוצאות בשל אופיין העקרוני של השאלות הנדונות.