ת"א 2622/06

תקציר

התובע והנתבע מס' 2 הינם אחים אשר ירשו במשותף דירה מאביהם. התובע השכיר את הדירה וקיבל את דמי השכירות. הנתבע מס' 2 ביקש הלוואה מבנק הפועלים משכן בע"מ ולכן, יחד עם התובע, חתמו יחד עם התובע על שטר משכנתא בו התחייבו לבנק על זכויותיהם בדירה כבטוחה להלוואה. התובע טען כי הסכים להיות רק ערב להלוואה וכי הוטעה לחתום על שטר המשכנתא כלווה. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע מס' 2 והבנק בבקשה לבטל את הסכם ההלוואה ותבע פיצוי כספי בגין עוגמת נפש והוצאות נוספות. בינתיים פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגד התובע והנתבע מס' 2 לאחר שהאחרון לא הצליח להחזיר את ההלוואה. בסופו של דבר, נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבע מס' 2. בית המשפט פסק לטובת הבנק ודחה את תביעת התובע. מהראיות עולה כי התובע חתם על טפסי ההלוואה כלווה ולא כערב; חתימתו הופיעה לצד המילה 'לווה' במסמכים. בית המשפט מצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הוטעה, וכי טענותיו היו טענות בעל פה בלבד שסתרו את מסמכי ההלוואה בכתב. זאת ועוד, חתימתו של התובע על שטר המשכנתא, בה צוין כי הוסברה לו מהות העסקה, אושרה על ידי עורך דין. החלטת הבנק למשוך את תצהיר בא כוחו - שנועד אך ורק להגשת מסמכים - לא רמזה כי הוא לא סותר את טענות התובע. התובע חויב לשלם לבנק הוצאות בסך 10,000 ₪.