בג"צ 448/21

תקציר

ההחלטה נשוא הערעור נוגעת למחלוקת בין בני זוג לשעבר בנוגע לתשלום מזונות עבור שני ילדיהם הקטינים לאחר גירושיהם. בית הדין הרבני האזורי החליט במקור כי קצבת הנכות שתתקבל עבור אחד הקטינים תכסה את כל צרכיהם, ואילו הקטין השני יקבל מהעותר 1,200 שקל לחודש. עם זאת, בית הדין הרבני הגדול קבע כי קצבת הנכות משלימה את צרכי הילד ואינה פוטרת את העותרת מתשלומי מזונות נוספים. הם החליטו כי על העותרת לשלם תוספת של 1,000 ש"ח בחודש עבור הילד המקבל את הקצבה. בעתירה זו לבג"ץ נטען כי התערבותו של בית הדין הרבני הגדול בהחלטת בית הדין האזורי אינה מוצדקת, אך היא נדחתה. בג"ץ הדגיש כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, והתערבות היא נדירה. במקרה זה, החלטת בית הדין הרבני הגדול התבססה על פרשנות סבירה של תקנות הביטוח הלאומי וצרכיו הספציפיים של הילד הנדון. בג"ץ הדגיש כי קצבת הנכות אינה פוטרת אוטומטית הורים מתשלום מזונות וכי החלטתם עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. משכך, העתירה לא התקבלה, והחלטת בית הדין הרבני הגדול עמדה בעינה.