ע"א 2050/17

תקציר

התיק נסוב סביב זכויות הקניין של המערערים, שהם חוכרים של יחידות דיור בבניין. המערערים טוענים כי רכשו זכויות קניין נוספות במה שמכונה "השטחים המשותפים" של הבניין מעבר ליחידותיהם המושכרות. זכויות החוכרים מוגדרות בהסכם חכירה, הקובע באופן ברור כי המשכיר הוא הבעלים של כל השטחים שמחוץ ליחידות המושכרות, ולשוכרים יש רק זכויות מעבר ושימוש. טענתם העיקרית של המערערים היא כי המשכיר ויתר על זכויותיו בשטחים המשותפים והעביר אותן לחוכרים בשלב מאוחר יותר. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא טעם בטענה זו. לא הובאו ראיות התומכות בטענה זו, ואין כל אינדיקציה להסכם בכתב, שהוא דרישה לפי חוק המקרקעין. בנוסף, ניהול השינוי בבניין, הסכם הפשרה והתנהלותו של עו"ד קונדה, המכילה לכאורה פגמים, אינם מרמזים על העברת זכויות קנייניות לחוכרים. הבניין גם אינו מוגדר כ"בית משותף", דבר שיעניק לחוכרים זכויות קניין נרחבות יותר. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי עסקת המכר בין המשכיר לבין צד שלישי, קניוני הים, כללה את כל המקרקעין למעט היחידות המושכרות, בניגוד לטענות המערערים. לפיכך, הערעור נדחה. באשר להוצאות המשפט, הסכום שנפסק למשיבים 1 ו-2 מופחת ל-400,000 ₪, בעוד שהמערערים נדרשים לשלם 15,000 ₪ לכל אחד מארבעת המשיבים.