ת"א 3001/09

תקציר

התובע, קטין, תבע את מדינת ישראל ואת בית הספר הדתי על כך שלא מנעו נזק שנגרם לו על ידי תלמידים אחרים במהלך השיעורים. התובע טען כי עבר הטרדות מתמשכות, לרבות הטרדות מיניות, במשך תקופה של שנתיים, וכי כתוצאה מכך פיתח סכיזופרניה. המדינה ובית הספר שלחו הודעות צד שלישי לתלמידים הפוגעים. התובעים טענו כי צוות בית הספר הפר את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא פיקח עליו כראוי ולא הגיב כראוי לפגיעה שנגרמה לו. עוד טענו כי צוות בית הספר לא הפעיל כראוי את שיקול דעתו החינוכי בטיפול בתלמידים הפוגעים. בית המשפט קבע כי הראיות אינן מלמדות כי צוות בית הספר הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. חובת הצוות הייתה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק צפוי. הימנעותו של הצוות מלמנוע כל פגיעה בתובע לא היוותה הפרת חובה. הראיות הראו כי אנשי הצוות הגיבו למקרי הטרדה שהגיעו לידיעתם, ואמצעי המשמעת שלהם לא היו בלתי סבירים. עם זאת, בית המשפט מצא כי צוות בית הספר הפר את חובתו לנקוט באמצעים פרואקטיביים כדי לפקח על שלומה של התובעת. הם היו צריכים ליזום שיחות אישיות עם תלמידים, במיוחד כאלה שמראים סימני מצוקה. אילו התקיימו שיחות כאלה עם התובע, היו נחשפים צרכיו המיוחדים ונסיבותיו המשפחתיות הקשות, והצוות היה נוקט באמצעים להפסקת הפגיעה בו. כישלון הצוות לקבל מידע על מצבו של התובע היווה כשל מערכתי. הפרת חובה זו גרמה לתובע נזק, שכן היא אפשרה את המשך ההטרדה, שהובילה בסופו של דבר להתפרצות מחלתו. עוד קבע בית המשפט כי המדינה התרשלה בכך שלא הסדרה את העברת המידע על צרכיהם המיוחדים של התלמידים משירותי הרווחה העירוניים לבתי הספר. רשלנות זו תרמה לכישלון הצוות לאבחן את מצבו של התובע. לפיכך, התביעה נגד המדינה ובית הספר התקבלה. המדינה נשאה באחריות של 70%, ובית הספר באחריות של 30%, לנזקי התובע. התלמידים הפוגעים והמבטחת שלהם חויבו ביחד ולחוד עם המדינה ובית הספר בנזקים של התובע. פסק הדין פסק לתובע פיצוי בסך מיליון ש"ח בתוספת הוצאות.