ע"א 474/82

תקציר

הערעור מבקש לקבוע מהו האגרה הראויה שבעלי הנכסים נדרשים לשלם לעירייה עבור התקנת התיעול. חוק העזר המקורי קובע כי האגרה נקבעת על פי התעריפים הנקובים בנספח לתיקון שבתוקף בעת פרסום החלטת העירייה על התקנת התיעול. העירייה טענה כי יש לקבוע את התעריפים באמצעות התיקון שיהיה תקף בעת יישומו, שכן כוונת החוק משתקפת כך טוב יותר. עם זאת, בית המשפט מוצא כי פרשנותו המילולית של החוק ראויה יותר, שכן נוסח החוק ברור ואין צורך לסטות ממנו. יתר על כן, יש לפרש את המשפט הפיסקלי בצורה מדויקת, ועל בית המשפט לאמץ את הפרשנות הנוחה יותר לאזרח. לפיכך, יש להחיל את התעריפים שנקבעו בתיקון משנת 1973, שהיה בתוקף בעת קבלת ההחלטה. בנוסף, דן בית המשפט בצבירת הפרשי הצמדה וריבית על האגרה. החוב לעירייה התגבש עם השלמת עבודות התיעול, ועל כן לבית המשפט יש סמכות לחייב את המשיבים בהפרשי זיקה וריבית כפי שנקבע בחוק מביצוע העבודות בשנת 1975. עם זאת, מאחר שבא כוח העירייה ביקש במפורש הפרשי הצמדה רק מדרישת התשלום, בית המשפט לא יעניק להם סעד מעבר לבקשה מפורשת זו. לפיכך, החוב העיקרי יישא הפרשי הצמדה וריבית מהדרישה לתשלום ביום 15.8.1979 ועד לסילוק החוב במלואו. המשיבים יישאו בהוצאות המערערת, בסך 3,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כנדרש בחוק מהיום ועד לתשלום.