ע"א 1544-01-13

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה שהגיש בנק לאומי נגד מספר משיבים בנוגע לנכס למגורים בכפר ורדים. הבנק טען כי המשיבים הפרו את התחייבויותיהם כלפיו בכך שלא רשמו משכנתא על הנכס כבטוחה להלוואה. בית משפט קמא דחה את התביעה כנגד חלק מהמשיבים מחמת התיישנות. הערעור נסוב סביב השאלה מתי נצברה עילת התביעה של הבנק והאם התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. הבנק טען כי עילת התביעה לסעד כלכלי קמה רק כאשר הלווים הפסיקו לעמוד בהחזרי ההלוואה בדצמבר 2006, או לחילופין, כאשר נודע לו כי הנכס נמכר לצד שלישי בספטמבר 2006, דבר שלא מאפשר לרשום את המשכנתא. המשיבים טענו כי עילת התביעה של הבנק התגבשה הרבה קודם לכן, בשנת 1997 או 1998, כאשר המשכנתא הייתה אמורה להיות נרשמת. בית המשפט קבע, כי עילת התביעה של הבנק לסעד כספי קמה רק לאחר שנגרם לו נזק, שאירע לא לפני דצמבר 2006, מועד הפסקת החזרי ההלוואה. לחילופין, ניתן לראות גם את מועד המכירה לצד שלישי בחודש ספטמבר 2006 כנקודת הנזק. בכל מקרה, התביעה שהוגשה בספטמבר 2009 הייתה בתוך תקופת ההתיישנות. בית המשפט קיבל את ערעור הבנק, דחה את פסק דינו של בית משפט קמא בעניין המשיבים הנדונים, והורה על קיום משפט חוזר לצורך דיון בטענות רלוונטיות אחרות. פסק הדין נגד המשיבים האחרים לא נפגע. בית המשפט פסק גם את הוצאות המשפט והערעור, והורה למשיבים לפצות את הבנק בגין הוצאות מסוימות.