בש"פ 1877/07

תקציר

המערער, שהואשם בשורה של עבירות, בהן תקיפה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה מהוראות החוק, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים. הערעור נדחה על ידי כבוד השופט. על פי כתב האישום, המערער נכנס לדירת גרושתו, בניגוד לצו הרחקה, ותקף אותה ואת בנם הקטין. החלטות הערכאה הנמוכה יותר קבעו כי קיים סיכון גבוה הנשקף מהמערער, וכי אין די בחלופות מעצר כדי להגן על המתלוננים. זאת, בשל הרשעותיו בעבר בעבירות אלימות, התעלמותו מצווי בית משפט וחומרת העבירות הנוכחיות, שכללו תקיפת בנו. גם חלופות המעצר שהציע המערער לא היו מספקות, במיוחד נוכח קרבתו למגורי המתלוננים. בא כוח המערער טען כי חלופת המעצר המוצעת היא האפשרות היחידה הקיימת, אך בית המשפט סבר כי היא אינה מבטיחה את שלומם של המתלוננים. המדינה הסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חומרת העבירות והפרת צו ההרחקה על ידי המערער. זאת ועוד, תסקיר שירות המבחן העריך את רמת מסוכנותו של המערער כגבוהה. לאחר ששקל את הטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיו של המערער היו חמורים ביותר והצביעו על חוסר שליטה עצמית, תוך סיכון לציבור ובפרט למתלוננים. עברו הפלילי, שכלל ריבוי עבירות אלימות, תמך בהערכה זו. בית המשפט לא ראה נסיבות חריגות המצדיקות את שחרורו של המערער וסבר כי המעצר נחוץ כדי להגן על הציבור ועל המתלוננים. חלופת המעצר לא נחשבה יעילה או בטוחה, במיוחד נוכח ההיסטוריה של המערער באי ציות וקרבתה של החלופה המוצעת למגורי המתלוננים. בנוסף, תסקיר שירות המבחן לא היה חיובי, וציין את הקושי של המערער לקבל אחריות ואת ההתנהגות המאפשרת של הוריו. בסופו של דבר, בית המשפט מצא את החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת היטב ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר את צו המעצר.