רע"פ 7450/09

תקציר

במקרה זה הורשעו המבקשים, חברה ומנהלה, בכך שהשתמשו ב-43 חשבוניות מס פיקטיביות בין השנים 2002 ל-2006 כדי להעלים יותר מ-1.5 מיליון שקל במס. חשבוניות אלה הוצאו מטעם עוסקים מורשים, אך העסקאות בפועל התרחשו עם עסקאות בלתי מורשות. בעקבות הודאתו של המבקש מס' 2, הטיל בית משפט השלום בירושלים קנס בסך 1,000 ₪ על המבקש מס' 1 וגזר על המבקש מס' 2 שישה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ₪ לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. המבקשים ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם לבית המשפט המחוזי, אשר מצא כי העונשים המקוריים מקלים מדי והגדיל את עונשו של המבקש מס' 2 ל-10 חודשים תוך השארת העונשים האחרים זהים. המבקשים ביקשו רשות ערעור לבית משפט גבוה יותר, בטענה לחוסר כוונה להתחמק מתשלום מס, שכן הניחו שסכומי המס הנדרשים הועברו על ידי העוסקים המורשים לרשויות. עם זאת, הבקשה נדחתה בנימוק שהיה ברור שהמבקשים עשו שימוש מכוון בחשבוניות שאינן משקפות עסקאות אמיתיות כדי להקטין את חבותם במס, ובכך להצביע על כוונה להעלים מס. בהסתמך על תקדימים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין צורך בבחינה מחודשת של פסק הדין, שכן הוא עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית שנקבעה. משכך, נדחתה הבקשה לערעור שני ולעיכוב ביצוע גזר הדין, דבר המחזק את העיקרון לפיו חזקה כי הסתמכות על חשבוניות כוזבות לצורך ניכוי תשומות מעידה על כוונה להעלים ממס.