ת"א 25875-10-09

תקציר

המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) מנסה לתבוע שיפוי מחברת הביטוח, מנורה, בגין תאונת עבודה שאירעה בשנת 2002. התביעה התבססה על זכות תחלוף כנגד מבטחת של מעסיק שנמצא אשם בתאונה. אלא שהקבלן הראשי, שהיה מבוטח במנורה, נכנס להליכי פירוק בשנת 2004. המל"ל ידע שהקבלן נמצא בהליכי פירוק כשהגישו את התביעה ב-2009, אך לא הוסיף את מנורה לתביעה עד 2011. השופט קבע כי מכיוון שהקבלן כבר היה בפירוק בעת הגשת התביעה, לא ניתן לראות בה תביעה תקפה. ללא תביעה תקפה נגד הקבלן המבוטח, המל"ל לא יכול היה לתבוע את המבטח. השופט העדיף את הגישה בפרשת ברדה, הקובעת כי תקופת ההתיישנות מתחילה עם קרות תיק הביטוח. זאת ועוד, מאחר שהמל"ל לא פעל לקביעת זהות המבטח, לא יכול היה להשתמש בהוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות כהגנה. לפיכך, התביעה נגד מנורה נדחתה בשל תקופת ההתיישנות והמל"ל חויב לשלם למנורה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.