ע"א 37277-09-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ערעור אזרחי על מחלוקת על אחריותה של מדינת ישראל במקרה בו אדם פרטי, מר אלתר, הפסיד כספים במהלך הליך כינוס נכסים שהתנהל בהוצאה לפועל. בית משפט קמא פסק לטובת מר אלתר, וקבע כי המדינה אחראית לפעילות הכונסים ולא קבעה נהלים מתאימים לפיקוח על עבודתם, דבר שהוביל להפסד. אולם, שופטי הערעור, השופטת קראי-גירון, השופט רון סוקול והשופט מנחם רניאל, חלקו על כך ופסקו לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא המטיל אחריות על המדינה. לטענתם, הימנעותה של המדינה מלהסדיר את פעילותם של כונסי הנכסים אינה מהווה רשלנות שיש להטיל עליה אחריות. השופטים הדגישו כי רק לעתים רחוקות מקים מעשי חקיקה חובת זהירות כלפי הנפגעים מהם, והיעדר תקנות בנושא מסוים אינו מוביל לקיומה של עילת תביעה נזיקית נגד המדינה. כמו כן, הם הסבירו כי כל שרשרת הפעולות בהליך כינוס הנכסים, לרבות הפיקוח, נופלת תחת חסינות שיפוטית. בנוסף, ציינו השופטים כי כונסי הנכסים הם נושאי משרה בבית המשפט ועליהם חובת אמון כלפי הנושים, אך הם אחראים גם לנזקים שנגרמו לצד שלישי. במקרה דנן, כונסי הנכסים אכן נמצאו חייבים וחויבו לפצות את מר אלתר על ידי בית משפט קמא. יתר על כן, השופטים הביעו ספק בקיומו של הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקו של מר אלתר, וציינו כי מעשי המרמה של הנתבעים היו הגורם העיקרי. לבסוף ציינו השופטים כי מאז נקבעו הליכים מתאימים להבטחת כספי הרוכשים בהליכי הוצאה לפועל, מה שהופך את הדיון לאקדמי במידה מסוימת. משכך, התקבל הערעור, נמחקה חבות המדינה והוטל על מר אלתר לשלם הוצאות בסך 7,500 ₪.