תא"מ 32573-09-19

תקציר

התובע, אדם פרטי, תבע את הנתבעת ואת בעליה, דניאל דוידסון, בגין שליחת 82 פרסומות לא רצויות לתיבת הדואר הנכנס של התובעת. התובע ביקש תחילה להימחק מרשימת התפוצה של הנתבעת אך המשיך לקבל פרסומות, בהן לא הוזכרה המילה "פרסומת" ולא כיבדו את בקשתו. הנתבעים טענו כי התובע הסכים לקבל את הפרסומות וכי היה עליו להשתמש בכפתור 'הסר מהרשימה' כדי לבטל את הסכמתו. עוד טענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב וכי מערכת הדיוור שלהם פעלה בהתאם לחוק התקשורת. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והורה לנתבעים לשלם פיצוי בסך 18,000 ₪ בגין הפרסומות שלא התבקשו, בתוספת 3,000 ₪ בגין אי אזכור המילה 'פרסומת'. בית המשפט קבע, כי הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת הסכימה לקבל את הפרסומות, וטענתם בדבר כפתור 'הסר מהרשימה' לא הייתה משכנעת. בנוסף, נמצא כי הנתבעים לא פעלו למניעת עבירות על חוק התקשורת, דבר המטיל עליהם אחריות אישית. בית המשפט הפחית את הפיצוי בשל התנהלות התובע והאפשרות לביטול הסכמה קל. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאותיו, בסך 6,000 ₪, בצמוד למועד התביעה המתוקנת.