ת"א 1306/08

תקציר

בפסק דין זה תבע התובע את הנתבעים לפיצוי כספי בסך 51,852 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבם כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 21.6.06. הנתבעים הגיעו להסכם פשרה חלקי עם התובעת, בו הכירו בגובה הנזק המגיע להם, שנקבע על 40,661 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עם זאת, מאחר ששני הנתבעים היו חלוקים ביניהם בשאלה מי חייב בתשלום סכום זה, נותרה סוגיית האחריות להכרעת בית המשפט. המחלוקת העיקרית הייתה האם על הנתבעת 2 (חברת ביטוח) לשפות את התובעת בסכום המוסכם על פי פוליסת ביטוח צד ג' שהונפקה לנתבעת 1. חברת הביטוח טענה כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי לנהגים חדשים, המוגדרים כבעלי ותק של פחות משנה בנהיגה, ומאחר שהנתבע 1 הוא נהג חדש בעל ותק של חצי שנה בלבד, אין הם אחראים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי נאשם 1, שהיה אנאלפבית בעברית ובעל הבנה מוגבלת, הודיע לפקיד הביטוח על מעמדו כנהג חדש במהלך הנפקת הפוליסה. עם זאת, הפקיד לא הבין או רשם כראוי מידע זה בשל מחסומי שפה ותרבות, והפוליסה לא כללה כיסוי לנהגים חדשים. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי חברת הביטוח הפרה את חובת הגילוי והאימות שלה. נפסק כי החברה לא יידעה כראוי את הנתבע 1 על תנאי הפוליסה, מה גם שלא קיבל כל אסמכתא בדבר ביטוח צד ג' עד לאחר התאונה. כתוצאה מכך, חויבה חברת הביטוח לשלם את הפיצוי המוסכם לתובע. בנוסף, חויב נאשם 2 בתשלום שכר טרחת עורך דינו של נאשם 1, אשר נקבע על סך של 4,000 ₪. פסק דין זה הדגיש את אחריותן של חברות הביטוח לוודא כי המבוטחים מבינים היטב את תנאי הפוליסות שלהם, במיוחד כאשר מדובר באנשים לא מתוחכמים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הימנעותה של חברת הביטוח ממסירת מידע ברור ומובן, יחד עם הימנעותה ממסירת מסמכי הפוליסה בהקדם, הביאו לאחריותה לנזקים המוסכמים.