ע"ע 32392-12-17

תקציר

העובד, מנהל הזמנות, ערער על החלטה הנוגעת למעמדו התעסוקתי ולשכרו, הנוגעים באופן ספציפי לעבודה בשעות נוספות ולפיצויי פיטורים. לעובד היו יחסים קרובים עם מעסיקו, הוא החזיק ב-5% ממניות החברה וקיבל שכר גבוה. העובד ערער על קביעה כי אינו זכאי לתוספת שעות נוספות, טען כי לא ניתן לברר את שכרו והשווה אותו לזה של עובד זוטר. המעסיק טען כי העובד היה מנהל, או לכל הפחות בעל תפקיד מיוחד הדורש מידה גבוהה של אמון, ולכן אינו זכאי לגמול שעות נוספות. בית הדין דחה את ערעורו של העובד, וקבע כי החריג למנהלים חל, או שתפקידו של העובד מיוחד דיו כדי לוותר על גמול שעות נוספות. בית הדין דן גם בתביעת העובד לפיצויי פיטורים לאחר שמחלוקת על הבעלות בעסק הובילה לפיטוריו. בית הדין האזורי החליט כי העובד מפוטר ופסק לו פיצויי פיטורים חלקיים, תוך הפחתה של 35% בשל התנהגותו הבלתי הולמת במהלך הסכסוך. הן העובד והן המעסיק ערערו על החלטה זו. רוב השופטים דחו את שני הערעורים, ואישרו את החלטת בית הדין האזורי כי העובד פוטר וכי הפחתה חלקית של פיצויי הפיטורים ראויה בהתחשב בנסיבות החריגות. המשנה לנשיא אילן איטח והשופטת חני אופק גנדלר חלקו על כך, וסברו כי מעשיו של העובד מהווים התפטרות או לחילופין מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים במלואם. ערעורו של העובד בעניין גמול שעות נוספות נדחה פה אחד, וערעורי העובד והמעסיק בעניין פיצויי הפיטורים נדחו ברוב קולות, והותירו את החלטת בית הדין האזורי על כנה. העובד לא היה זכאי לתוספת שעות נוספות, ובעוד הוא פוטר והיה זכאי לפיצויי פיטורים, סכום זה הופחת כראוי על ידי בית הדין האזורי בשל התנהלותו.