ת"א 26094-01-17

תקציר

התובע, שבבעלותו שלוש דירות, תבע את הרשות המקומית הנתבעת על כך שלא הוציאה היתרי אכלוס לשתיים מהדירות, וגרמה לו נזק כספי בשל חוסר יכולתו להשכיר אותן. התובע תבע בעבר את הנתבע מאותה סיבה לפרק זמן שונה והתביעה נדחתה לאחר שהושג הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. בהסדר הפשרה נקבע כי תביעת התובע תידחה ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים. השופטת קבעה כי למרות הסדר הפשרה ופסק הדין הקודם, תביעתה הנוכחית של התובעת התבססה על עילת תביעה אחרת – קרי, נזקים שנגרמו לאחר ההליך הקודם – ולכן לא התיישנה. לגופו של עניין, השופט מצא כי לנאשם הייתה חובה סטטוטורית להנפיק את ההיתרים והוא הפר חובה זו ללא כל הסבר סביר. זאת ועוד, הנתבעת פעלה ברשלנות כלפי התובעת, בכך שלא פעלה בהתאם לסטנדרט הזהירות הסביר המצופה מרשות מקומית. עוד קבעה השופטת כי נזקי התובע – הפסד דמי שכירות פוטנציאליים – קשורים סיבתית להפרת חובתו של הנתבע. לאחר שפסק לטובת התובע, פסק לו השופט פיצויים בסך 183,700 ₪, הוצאות בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, כולם ישולמו תוך 30 יום על ידי הנתבע. אם הסכומים לא ישולמו בתוך פרק זמן זה, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק. עוד הורה השופט כי אם התובע ישלם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, הוא יוחזר באמצעות עורך דינו. לבסוף העניק השופט לצדדים זכות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.