ת"א 47794-03-10

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת חוזית בין מנרב לבין רשות שדות התעופה (הרשות) בנוגע להארכת ביצוע פרויקט. מנרב טענה כי חוותה עיכובים של כשמונה חודשים בביצוע הפרויקט מסיבות שאינן בשליטתה ולכן מגיע לה פיצוי מהרשות. עם זאת, הרשות טענה כי תביעתה של מנרב להארכה ולפיצוי לא הוגשה בהתאם להוראות המפורטות בהסכם, בפרט התביעה נעדרה תוכנית בנייה מפורטת שאושרה על ידי הרשות. בית המשפט בחן את דרישות ההסכם ומצא כי צדקה הרשות בקובעה כי יש להגיש את התביעה עם לוח זמנים מפורט לבנייה כפי שנקבע בחוזה. לוח הזמנים היה חיוני לבחינת הבקשה להארכה, ושימש נקודת התייחסות להערכת ההשפעה של עיכובים לכאורה על עבודתו של מנרב. בית המשפט שקל גם את התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ומצא כי הרשות דרשה באופן עקבי ממנרב להגיש לוח זמנים לבנייה ולא ויתרה על תנאי זה. למרות זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי הרשות גילתה גמישות בנוגע להגשת לוח הזמנים. נמצא כי התנהלות הרשות מרמזת על הסכמה לדון בתביעה להארכה, גם ללא לוח הזמנים של הבנייה, על בסיס חומרים זמינים אחרים. בית המשפט הדגיש כי הסכמה זו ניתנה לאור העיכובים של הרשות עצמה בהיענות לפניותיה של מנרב וחובתה הרחבה יותר לפעול בהגינות ובתום לב כרשות ציבורית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בחינת הרשות את התביעה חורגת מעבר לחישוב הפחתת הפיצוי המוסכם. במקום זאת, היא הכירה בכך שמנרב יכולה לתבוע הארכת ביצוע בגין אותם אילוצים שבהם הרשות הכירה באחריות לעיכובים. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הרשות לא התפשרה על דרישות ההסכם, ועל מנרב להוכיח כי האילוצים היו ב"מסלול הקריטי" והשפיעו על מועד ההשלמה בפועל. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי הרשות הסכימה במשתמע לבחון את תביעתה של מנרב להארכת ביצוע ללא לוח זמנים לבנייה, בהתבסס על חומרים זמינים אחרים. מנרב יכלה לבקש ארכה בגין עיכובים מסוימים שהוכרו על ידי הרשות, אך החברה נאלצה לעמוד בדרישות ההסכם כדי להצדיק את ההארכה. מפסק הדין משתמע כי על הרשות לפצות את מנרב בגין עיכובים מוצדקים, תוך קיום ההתחייבויות החוזיות לשני הצדדים.