תמ"ש 56209-11-21

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על קבילותן של ראיות מסוימות בהליך משפטי. באופן ספציפי, התובעים ביקשו להציג הודעות וואטסאפ שהוחלפו בין הנתבעת לבין עורך דינה הקודם במסגרת הליך גישור. הנתבעת הציגה הודעה אחת במסגרת הגנתה, אך לא הסכימה לחשיפת כל ההתכתבויות בינה לבין עורך דינה. התובעים טענו כי בהצגת הודעה אחת ויתרה הנתבעת על זכותה לחיסיון ולכן כל ההודעות קבילות. עם זאת, בית המשפט קבע כי חשיפת תקשורת עורך דין-לקוח מותרת רק אם הלקוח מוותר במפורש על זכותו לחיסיון, מה שלא היה המקרה כאן. כמו כן, הדגיש בית המשפט את מעמדו המיוחד של החיסיון בהליכי גישור, שמטרתו לעודד פשרה ולמנוע התדיינות משפטית ממושכת. חשיפת המסרים תערער את עצם אופיו של הליך הגישור, ותגרום למשתתפים להסס לפנות למועמד. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי הודעות הוואטסאפ שהוחלפו במהלך הגישור היו חסויות ולא ניתן להשתמש בהן כראיה ללא הסכמה מפורשת של כל הצדדים המעורבים. החלטה זו נועדה להגן על תקינות הליך הגישור ועל יחסי עורך דין-לקוח. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעת אינה יכולה לחשוף באופן חלקי התכתבויות שצורפו להגנתה ללא הסכמת כל הצדדים. לבסוף, בית המשפט דחה גם את בקשת התובעים לחשוף הודעות וואטסאפ פרטיות בין בתו של הנתבע לבין עורך דינו של הנתבע, שכן הן לא היו קשורות להליך. פסק הדין הדגיש את חשיבות השמירה על חיסיון בתקשורת בין גישור לעורך דין-לקוח, תוך הסרת מגבלות רק במקרים חריגים ביותר, ואישר כי ההודעות המדוברות אינן מצדיקות חשיפה.