ת"א 8402-09-18

תקציר

התובע, שהוא בעל משק, תובע את הנתבע על כך שעשה שימוש מפר בחווה בניגוד למטרה שנקבעה בהסכם החלקה, ובניגוד לייעוד הקרקע על פי התכנית החלה. התובעת טוענת כי הנתבעת השתמשה בחווה לצרכים שאינם חקלאיים ומבקשת מבית המשפט להורות לנתבעת להפסיק את השימושים המפרים, לפנותם ולהריסתם, ולשלם דמי שימוש בגין התקופה שמיום 1.1.2011 ועד ליום 30.7.2018. הנתבעת מודה כי חלק מהשימושים אכן נעשו על ידה, אך טוענת כי אין מדובר בשימושים מפרים, ובכל מקרה יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ושיהוי. בית המשפט קבע כי הנתבעת אכן עשתה שימושים מפרים בחווה. מהראיות עולה כי הנתבע השתמש בחווה לניהול עסק של עבודות עפר, בניגוד למטרת החכירה, וכי חלק מהשימושים נעשו ללא היתר. בית המשפט הורה לנאשם להפסיק את השימושים המפרים ולפנותם ולהריסתם בתוך פרק זמן קצוב. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לתשלום דמי שימוש על ידי הנתבעת בגין השימושים המפרים, המחושבים לפי שיעור התשואה השנתי שיכול היה התובע לקבל מהקרקע במהלך תקופת השימוש, בתוספת רווח יזמי, ריבית והפרשי הצמדה ממועד הפירעון ועד למועד התשלום בפועל. דמי השימוש חושבו עבור התקופה שהוכיחה התובעת, מתחילת השימוש המפר ועד ליום 30.7.2018, שהוא מועד הגשת התביעה. הסכום שנקבע לתשלום היה 94.60 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. שני הצדדים ספגו ביקורת על התנהלותם לאורך כל ההליך, שעיכבה את פתרון הסכסוך. נמצא כי כל צד נושא באחריות מסוימת לכך, ובית המשפט הצטער על כך שהתנהלות עניינית ומושכלת הייתה יכולה להוביל לפתרון מהיר יותר.