ע"פ 70931/07

תקציר

המשיב, דן לחולה, הורשע בהשפעה במרמה על תנודות מחירי המניות בניגוד לסעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. להולה פעלה באמצעות מסוף של הראל שוקי הון בע"מ, וביצעה 121 עסקאות עצמאיות בעשר הזדמנויות כדי להשפיע על מחיריהן של שמונה מניות. כתב האישום מפרט 10 אישומים של השפעה במרמה על מחירי ניירות ערך, אך פעילותו של לחולה התרחבה הרבה מעבר לאירועים אלה. בחלקו הכללי של כתב האישום נחשף כי להולה ביצע לא פחות מ-2581 עסקאות עצמיות ב-85 מתוך 99 מניות שנסחרו במהלך שנת 2001, והניב מחזור מסחר של 47 מיליון ש"ח מתוך נפח מסחר כולל של 348 מיליון ש"ח. להולה הודה באישומים והגיע להסדר טיעון עם התביעה, שהגביל את דרישתו של האחרון למאסר של 12 חודשים לכל היותר. בית משפט קמא גזר על לחולה 18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשי מאסר בפועל והשאר על תנאי, לצד קנס של 40,000 ₪ או 180 ימי מאסר. גם התביעה וגם להולה ערערו. התביעה טענה כי שגה בית משפט קמא בהטלת עונש של עבודות שירות במקום מאסר בפועל, תוך חריגה מהעונש המקובל בגין תרמית בניירות ערך. הם הדגישו את התחכום של פעילותה של להולה, את משך הזמן והתכנון שהושקעו בה ואת השפעתם על מחירי המניות. עוד הבהירה הפרקליטות כי יש לפרש את הסכמתם לעונש מקסימלי של 12 חודשי מאסר בפועל כרף מינימום ולא כנקודת מוצא לשיקול דעתו של בית המשפט. בינתיים התמקדה להגנתו של להולה בגורמים המקלים על חומרת מעשיו, ובהם האופי הלא מתוחכם של פעילותו, ההשפעה הזניחה על מחירי המניות ורווחיו המינימליים. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את מכלול הנסיבות, הגיעה למסקנה כי גזר דינו של בית משפט קמא אינו ראוי. היא מצאה תחכום בשיטותיו של להולה, השפעה משמעותית על מחירי המניות וצורך בהטלת עונש מרתיע בגין עבירות מסוג זה. למרות שבית המשפט נוהג לגלות איפוק בהתערבות בעונשים, הוא החליט כי מאסר בפועל נחוץ במקרה זה כדי לשמור על אמון הציבור בשוק ההון. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעור התביעה, והטיל עליו עונש של שמונה חודשי מאסר תוך שמירה על יתר רכיבי פסק דינו של בית משפט קמא.