תא"מ 52128-10-12

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת מכמה טעמים. ראשית, נמצא כי עסקת ניכיון השיקים בין הצדדים מהווה הלוואה חוץ בנקאית, והתובעת לא עמדה בדרישות הסף לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות. החוק מחייב לצרף לתביעה חוזה הלוואה בכתב, שלא סופק על ידי התובע. במקום זאת, התובע הציע קבלות, אשר בית המשפט סבר כי אינן מספיקות מכיוון שלא היו בהן פרטים כגון שיעור עלות האשראי, תקופת ההלוואה ושיעור הריבית. בית המשפט הדגיש את ההקפדה הנדרשת על פי החוק והפסיקה הקודמת, ולא הותיר מקום להסכמות בעל פה. שנית, גם אם התקיימו הדרישות הטכניות, עדיין היה על התובע להוכיח כי הוא זכאי לפירעון מהנתבעת. התובע טען כי מדובר ב"גלגול שיקים", ולכן הוא אינו צריך להיות מחזיק בבוא העת. עם זאת, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין תקדים "גלגול שיקים", שכן מדובר בניכיון שיקים, והתובע לא היה מחזיק בבוא העת. על פי פקודת השטרות, הנתבע הוכיח כי סמיון, המתווך בין התובע לנתבע, לא נתן תמורה, דבר שפגע בזכות הקניין של סמיון. התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח שהוא נתן את הדעת לסמיון בהסתמך על תיעוד לא מספיק. בסופו של דבר נדחתה התביעה, אך גם על התנהלותו של הנתבע נמתחה ביקורת על כך שעסק בפעילות ניכיון שיקים שלא כדין. לפיכך, לא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים. לתובע ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.