ה"פ 11232-07-12

תקציר

המבקש, דוד יוספיאן, והמשיב עופר שבת התקשרו בהסכם נאמנות לרכישת קרקע ביפו. המטרה הייתה לבנות בניין על הקרקע ולמכור את הדירות. יוסף ישמש כנאמן לשבת ולעצמו, כאשר הזכויות יירשמו על שמו של יוספיאן. יוספיאן טען כי שבת הסתירה את העובדה שהוא נמצא בהליך של הסדר נושים וביקש פסק דין הצהרתי לפיו הסכם הנאמנות בטל. לחילופין, ביקש הצהרה כי ייפוי הכוח שניתן על פי ההסכם בטל. המשיב השני, עו"ד מיכה זמיר, ניסח את ההסכם, ואף שבתחילה היה חלק מהתביעה, נמחק בהמשך. בית המשפט מצא כי יוסף לא הצליח להוכיח כי לא היה מודע להליכי הסדר הנושים של שבת בעת כניסתו להסכם הנאמנות. בנוסף, נקבע כי נוכחותה של שבת בהליכים אלה אינה מבטלת את הסכם הנאמנות. בית המשפט שקל את חומר הראיות ומצא את גרסתו של יוסף לאירועים בלתי משכנעת, וציין כי הוא לא חקר את הסיבות להסכם הנאמנות, וההסבר שלו להסכמתו לו אינו עקבי. בית המשפט גם ראה חשיבות בכך שיוספיאן לא מחה על ההסכם אלא שבעה חודשים לאחר שנודע לו לכאורה על הליכי הנושים של שבת, והגיע למסקנה כי הודעת הביטול אינה תקפה בשל שיהוי. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין הליכי הסדר נושים לבין הליכי פשיטת רגל, וטען כי הראשונים נועדו למנוע את האחרונים. מאחר שהליכי הפשרה בשבת החלו עוד לפני הסכם הנאמנות, קבע בית המשפט כי תניית ההסכם בדבר הליכי פשיטת רגל אינה ישימה. בית המשפט גם פירש את הסעיף כמבטל את הנאמנות אך לא כמחרים זכויות קניין. גם טענתו של יוסף כי הוטעה בנוגע לחוזה המימון נדחתה, כאשר בית המשפט ציין כי חתימה על מסמך משמעה הסכמה ומודעות לתוכנו. לפיכך נדחתה התביעה, ויוסף חויב לשלם את הוצאות השבת.