בש"א 5054/00

תקציר

התובע, שנגרם לו נזק גוף לאחר תאונה באנייה, תבע את בעל האנייה (הנתבעת מס' 1) ואת המבטחת שלהם (הנתבעת מס' 2) בגין רשלנות. המבטחת, המגן, ביקשה לדחות את התביעה, בטענה כי הפוליסה המדוברת היא פוליסת ביטוח ימי ולכן, על פי חוק חוזה הביטוח, אין להם אחריות כלפי התובע. התובעת טענה כי הפוליסה אינה ביטוח ימי, וכי גם אם כן, היא עדיין מכסה אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי גוף. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של התובעת, והגיע למסקנה כי כוונת המחוקק מאחורי "ביטוח ימי" בחוק מוגבלת לביטוח מטענים. מאחר שהמגן הוציאה פוליסת ביטוח תקפה המכסה את מפעילי האנייה מפני אחריות צד ג' בגין נזקי גוף, קמה לתובע עילת תביעה נגדם. עם זאת, בית הדין ציין כי היה על התובעים לצרף את פוליסת הביטוח לתביעתם הראשונית, ואי עשיית כן עלולה הייתה להביא לדחיית התביעה. עם זאת, מאחר שהמסמך הוצג מאוחר יותר על ידי המגן, דחה בית הדין את בקשת הדחייה וקבע כי התובעת הראתה עילת תביעה נגד המבטחת. בעקבות זאת חויב המגן לשלם לתובע 3,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.