ת"פ 32617-09-11

תקציר

הנאשמים העלו טענה מקדמית בדבר סמכותו המהותית של בית המשפט המחוזי לדון בתיק, וכן בקשה להפריד את משפטם. הוויכוח בדבר סמכות נסוב סביב סמכותו של בית משפט השלום בחלק מהאישומים נגד נאשם 2. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המאשימה, בקובעו כי לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות לדון בכתב אישום שבו חלק מהאישומים נגד חלק מהנאשמים מצויים בסמכותו של בית משפט השלום, כל עוד חלק מהעבירות המיוחסות לחלק מהנאשמים מצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ותנאים מסוימים מתקיימים. תנאים אלה, כפי שהותוו בסעיפים 86 ו-87 לחוק, מאפשרים שילוב של אישומים ונאשמים למען הצדק והיעילות. בית המשפט דחה גם את הבקשה להפריד בין שני הנאשמים. נטען כי מאחר שהנאשם מס' 1 מתכוון לחלוק על עובדות כתב האישום וטרם הודה באשמה, משפט משותף יהיה יעיל וצודק יותר. הצגת ראיות התביעה באופן "יבש", כפי שהציע הנאשם, לא תאפשר לבית המשפט להתרשם מהראיות, ועל כן יש לפעול על פי ההליך הרגיל של שמיעת העדים. הדבר יבטיח ראייה כוללת של המערכת העובדתית וימנע עיוות דין פוטנציאלי. לפיכך, קבע בית המשפט כי משפטם של שני הנאשמים יתנהל יחד, תוך שהוא דוחה הן את הטיעון המקדמי והן את הבקשה להיפרדות.