ת"א 59849-12-21

תקציר

המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני עד להכרעה בתביעתה, בבקשה למתן צו מניעה שימנע מהמשיבים למכור חנות לצד שלישי. המבקשת טענה כי יש לה זכות קדימה בחנות וכי קיים חוזה מחייב עבורה לרכישת החנות מהמשיבים. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשת לא הביאה כל ראיה לקיומה של זכות הקדימה הנטענת וכי התנהלות הצדדים לא הצביעה על החלטה להתקשר בהסכם מחייב למכירת החנות. בית המשפט קבע כי המבקשת לא עמדה בדרישות החוק למתן סעד זמני בשלב מקדמי זה, שכן לא עלה בידיה לבסס עילת תביעה לכאורה. לגופו של עניין, מאזן הנוחות נטה לטובת המשיבים, ולא היה חשש סביר שאי מתן הצו יפגע באופן משמעותי בביצוע פסק הדין, מה גם שהמבקשת התמהמהה שלא לצורך בהגשת בקשתה עד לאחר שכבר הוסכם על המכירה לצד שלישי. כמו כן, הסעד המבוקש לא יבטיח את זכותו של המבקש במהלך ההליך, וכל נזק שייגרם יוכל להיות מפוצה כספית. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה ללא הוצאות, שכן בית המשפט ציפה שהצדדים ישקלו את הצורך בהמשך ההליך.