דב"ע מו/60 - 3

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בחיפה שחייב חברה לשלם לעובד שפוטר 70% מפיצויי הפיטורים שלו. העובד המדובר הורשע ב-24 סעיפים של זיוף וגניבה הנוגעים לקידום פרס לקוח בעת שעבד כסוכן מכירות של החברה. כתוצאה מהתנהגותו העבריינית פוטר העובד והחברה סירבה לשלם לו פיצויי פיטורים. העובד תבע מבית הדין האזורי פיצויי פיטורים ולאחר הרשעתו הדיון התקדם. בית הדין האזורי החליט כי מעשיו של העובד, חמורים ככל שיהיו, אינם החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת וכי עונש הפיטורים וההרשעה הפלילית הם עונש מספיק, ולכן הורה לחברה לשלם לעובד 70% מפיצויי הפיטורים. החברה ערערה על החלטה זו וטענה כי מעשיו של העובד חמורים וכי יש לשלול ממנו פיצויי פיטורים במלואם. בא כוח החברה והעובד הציגו את נימוקיהם לעמדותיהם. בסופו של דבר הכריע בית הדין לטובת החברה, וקבע כי מעשיו של העובד אכן חמורים בהרבה מכפי שקבע בית הדין האזורי. חומרת העבירה, יחד עם היעדר כל הסבר מניח את הדעת למעשיו, הביאו לכך שהעובד לא זכה לקבל פיצויי פיטורים. החברה חויבה לשלם רק את הוצאות העובד בשתי הערכאות, בסך 600 שקל, בתוספת מע"מ. סכום זה היה אמור לצבור הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום שולם. לפיכך התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי התהפכה.