עב"ל 367/03

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור שנדחה על פסק דין קודם של בית המשפט האזורי בתל אביב-יפו. המערער, ברטי בקר, ביקש להכיר בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי כקשורה לעבודה. הערעור נדון בפני השופטת ורדה וירט-ליבנה, עם נציגי העובדים והמעבידים יוסי דהן ויצחק קאול, בהתאמה. הן המערער והן באי כוח המשיב הסכימו כי טיעוניהם יירשמו כסיכומים בכתב, אשר יחד עם החומר הקיים ישמשו בסיס לפסק הדין. המערער היה בעל חנות לאביזרי רכב וביצע התקנות, הכוללות תנועות כיפוף ופיתול חוזרות ונשנות, במשך כ-10-12 שעות ביום. בהמשך, התפתחה עבודתה של המערערת לשיווק אביזרים לרכב, אשר דרשה גם עבודה פיזית בפריקה, העמסה והובלת סחורות. המערער סבל מכאבי גב ואובחן עם בלט דיסק בעמוד השדרה הצווארי בשנת 1999, ועבר ניתוח באותה שנה. בא כוח המערערת טען כי שגה בית הדין האזורי בכך שהטיל דרישות מחמירות להוכחת תנועות חוזרות ונשנות, ואילו בא כוח המשיב טען כי אין תשתית עובדתית לחזרות כאלה. השופטת וירט-ליבנה מצאה את מסקנתו של בית המשפט המחוזי מתקבלת על הדעת, תוך שהיא מדגישה פסק דין שניתן לאחרונה בפרשת רחל סויסה שתמך בתפיסה כי מאמצי עבודה מגוונים ושונים אינם מהווים בסיס עובדתי לתיאוריית המיקרוטראומה. זאת ועוד, השופטת וירט-ליבנה ציינה כי בית המשפט המחוזי יישם כראוי את תיאוריית המיקרוטראומה על נזקי המערער ודחה את התביעה. השופט עמירם רבינוביץ הסכים עם הכרעת הדין בשל התשתית העובדתית הקיימת, אך הביע דעה חולקת על יישום תיאוריית המיקרוטראומה בתיקי עבודה מגוונים, והציע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. הערעור נדחה ולא נפסקו הוצאות.