עת"א 18323-02-18

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטת ועדת השחרורים לשלול את שחרורו המוקדם של אסיר, למרות כמה טעויות בתהליך קבלת ההחלטות של האחרונה. האסיר, שריצה 15 וחצי שנות מאסר, עתר לשחרור מוקדם על בסיס שיקומו והתנהלותו החיובית בכלא. בית המשפט אמנם הכיר בהתקדמותו של האסיר ובתועלת הפוטנציאלית שבשחרורו בשלב מוקדם לתוכנית שיקום בקהילה, אך בסופו של דבר הסכים עם הערכת ועדת השחרורים כי חומרת פשעו – הריגת שוטר – ונסיבותיה, מצדיקות את השארתו במאסר עד תום תקופת מאסרו, לפי סעיף 10(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר. החלטה זו התקבלה בהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון לוועדת השחרורים ובאופיו המנהלי של ההליך. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו להחליף את שיקול הדעת של הדירקטוריון בשיקול דעתו, אלא להתערב רק במקרים של חריגה מהותית מקבלת החלטות סבירה. במקרה זה, בית המשפט מצא לנכון להעדיף את האינטרס הציבורי, לרבות הגנה על מודיעים פוטנציאליים העובדים עם המשטרה, על פני שחרורו המוקדם של האסיר.