בר"ע 1972/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין חברה לבנק, בנוגע לחשבון החברה ולחשבונות הערבים לה. החברה ביקשה מהבנק שורה ארוכה של מסמכים שיסייעו בהכנת ההגנה מפני תביעת הבנק, וכן את תביעתם הנגדית לגילוי חשבונות. בית משפט השלום בחדרה דחה את בקשת החברה לגילוי מסמכים, והוביל את החברה לערער על ההחלטה. שופט הערעור, שהפעיל את סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ראה בבקשה ערעור שהתקבל. השופט סיכם את עיקרי נקודות המחלוקת. החברה טענה כי היא זכאית לרשימה מקיפה של מסמכים בהתבסס על יחסיהם החוזיים עם הבנק, בעוד הבנק סבר כי הבקשה מוגזמת ומיותרת. השופטת התייחסה למספר פסקי דין קודמים הנוגעים לזכותו של נאשם לקבל מסמכים להכנת הגנתו וציינה את הצורך לאזן בין זכויות הנתבע לבין יעילות הדיונים והימנעות מעומס מופרז על התובע. השופט מצא את בקשת החברה רחבה וכוללנית מדי, ונעתר באופן חלקי בלבד לבקשתם לגילוי מסמכים. המסמכים שייחשפו הוגבלו לאלה הקשורים לחשבון החברה ולכמה קטגוריות ספציפיות אחרות. ההחלטה אישרה כי על החברה להוכיח תחילה את זכאותה לסכומים שתבעה לפני קבלת גילוי מסמכים נרחב. מאחר שפסק הדין היה חלקי, לא היה צו להוצאות, והיה צורך להחזיר להם את פיקדון החברה.