בש"פ 1155/14

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתיק פלילי לצורת מעצר חלופית. המדינה נדרשה להוכיח קיומה של עילת מעצר וראיות לכאורה לאשמה כדי להצדיק את מעצרו של המשיב. הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה, והותירו את השאלה האם הסדר המעצר החלופי המוצע יכול להפחית את מסוכנותו של המשיב. השופט מצא כי די בחלופה זו כדי לשלול כל סכנה הנשקפת מהמשיב. הם שקלו גם את איכות הפקחים המפקחים על המשיב ונתנו משקל להסכם השלום (סולחה) בין המשיב לבין אביו – מקור הסכנה העיקרי. עברו הפלילי של המשיב צוין, אך העבירה האחרונה שלו הייתה לפני למעלה מעשור, דבר המעיד על כך שאינו עבריין סדרתי. השופט קיבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המשיב לא היווה סכנה לאביו ולאחיו, והדגיש כי חלופת המעצר לוותה בתנאי פיקוח הדוקים. חזקת החפות וזכויות הנאשם עדיפות על פני מעצר, שאינו אמור להיות עונשי. במקום זאת, מטרתו היא מניעה. שחרורו של המשיב ניתן בתנאים המגבילים שקבע בית המשפט המחוזי.