ע"א 75/86

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך בין בני זוג מוסלמים על מזונות וחובת המערער כלפי הילדים הקטינים המעורבים. העניין הגיע תחילה לבית המשפט המחוזי, אשר לאחר שקיבל החלטת מזונות זמנית, החליט להעביר את התביעה לבית הדין השרעי בשל פסיקה קודמת של בית המשפט העליון כי עניינים אלה נמצאים בסמכותו הבלעדית של האחרון. שאלת המפתח שעלתה בערעור שלאחר מכן הייתה האם החלטת המזונות הזמנית שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי תקפה. בית המשפט העליון קבע כי העברת התיק לבית משפט אחר אינה מבטלת את ההחלטות הקודמות שהתקבלו, וכי התיק, יחד עם כל הראיות וההחלטות שהתקבלו עד אז, הועברו יחד. ההחלטה על מזונות זמניים, שהתקבלה לפני ההעברה, נשארת בתוקף עד שבית הדין השרעי יפסוק אחרת. יתר על כן, בסמכותו של בית הדין השרעי לשמוע את הראיות מלכתחילה או להפוך את החלטות בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון אף הבהיר כי כל ערעור על החלטות בית הדין השרעי צריך להיות מופנה כלפי בית הדין לערעורים, שכן הוא ערכאת הערעור של בית הדין הדתי. במקרה ספציפי זה, הטענות בדבר מזונות זמניים כבר לא נגעו לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט העליון, אלא יש להפנות אותן לבית הדין השרעי. בית המשפט העליון הדגיש כי בית המשפט או בית הדין המקבל את התיק המועבר הוא בעל התיק על כל תוכנו, לרבות ראיות והחלטות, ובסמכותו לקבוע את גורלן של החלטות אלה. בקשות נוספות לקבלת הוכחות נדחו, והערעור נדחה. המערערת חויבה לכסות את הוצאות המשיבים.