ת"א 19171/07

תקציר

התובעת, שביקרה במכון השיזוף של הנתבעת ופיתחה זאבת למחרת, הגישה תביעה נגד מכון השיזוף, בטענה שמחלתה נגרמה כתוצאה משירותיהם, ולכן מגיע לה פיצוי. הדיון התמקד בשלושה נאשמים עיקריים; מכון השיזוף, החברה שניהלה אותו ומשרד הבריאות. השופטת קבעה כי אמנם קיים קשר סיבתי עובדתי בין הביקור בסלון לבין התפרצות המחלה, אך התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי, הנדרש כדי לחייב את הנתבעים בעוולת הרשלנות. עוד קבע השופט כי מכון השיזוף אינו אחראי לפי חוק אחריות למוצרים פגומים. לגבי מכון השיזוף טענה השופטת כי מאחר שלא הייתה הסכמה רפואית מבוססת הקושרת בין מיטות שיזוף לזאבת בעת האירוע, בעלי הסלון לא יכלו להיות מודעים לסיכון, ולכן לא ניתן להטיל עליהם אחריות לאי הזהרת התובעת. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי הסלון עמד בתקנות בטיחות החשמל הקיימות. הניתוח של השופטת את אחריות משרד הבריאות התמקד בכישלון המשרד להסביר את סיכוני השיזוף, היעדר חקיקה והיעדר פיקוח על מכוני השיזוף. השופט קבע כי לא ניתן להטיל על משרד הבריאות אחריות לרשלנות בענייני אי חקיקה או פיקוח בהיעדר הסדר ספציפי. השופט התייחס לפסקי דין קודמים שתמכו בטענה זו וקבע כי אל לבתי המשפט להתערב בסמכות שיקול הדעת של רגולטור או להפוך את עצמם למחוקקים. כל עוד לא מוטלת חובה ברורה על הגוף המפקח, בית המשפט אינו יכול להטיל חובת זהירות מושגית על המדינה. מאחר שלא הייתה חקיקה המסמיכה את משרד הבריאות לפקח על מכוני שיזוף, לא ניתן להטיל על המשרד אחריות בגין אי פיקוח או פיקוח על מכוני השיזוף. לסיכום, החליטה השופטת לדחות את התביעה כנגד כל הנתבעים. בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו.