ערר 1203/19

תקציר

זהו פסק דינה של ועדת ערר לתכנון בירושלים. הוועדה דנה בערר על דחיית תוכנית בנייה על ידי ועדת תכנון מקומית. התוכנית התכוונה להוסיף שלוש קומות לבניין קיים לתוספת של 28 דירות, אך נדחתה בשל חשש מההשפעה על הסביבה, על הנכסים השכנים ועל מדיניות התכנון הכללית ברובע העסקים המרכזי. ועדת הערר הכירה בייחודו של המקרה והדגישה את הנסיבות החריגות הסובבות את התכנית, לרבות טופוגרפיית השטח והתכניות המאושרות הקיימות בסמוך לה. הם בחנו את מגבלות הגובה ואת השפעת הבנייה המוצעת על זכויות המערערת ובעלי הנכסים השכנים. הוועדה מצאה כי הוועדה המקומית לא שקלה כראוי את מכלול הנסיבות והשיקולים התכנוניים. ועדת הערר קבעה כי התרת תוספת קומה תקנית, בצירוף מעקה, מאזנת בין זכויות המערערת לבין האינטרסים של השכנים, במיוחד בהתחשב בבנייה הקיימת באזור. הם ביססו זאת על עקרון שמירת השיפוע בטופוגרפיה הקיימת והפרש הגובה בין המבנים. הוועדה דנה גם במדיניות שהותוותה בתכנית האב לירושלים משנת 2000 והגיעה למסקנה כי התוספת המוצעת נופלת בגבולות שיקול הדעת שהותוו במדיניות. בנוסף, התייחסה הוועדה לטענות הזכויות הקנייניות שהעלו המשיבים, שהיו דיירים בבניין. הם הגיעו למסקנה כי למערערת, בעלת הבניין, עומדת הזכות להגיש את התכנית, שכן זכויות הבנייה העתידיות שייכות להם, לרבות הזכות לבנות על הגג. הוועדה ציינה כי מוסדות התכנון אינם צריכים להכריע בסוגיות קנייניות אלא חייבים לאשר את מעמדו של בעל הקרקע או בעל העניין. במקרה דנן קבעה הוועדה כי ההסכמים החוזיים בין המערערת לבין המשיבים תומכים בזכותה של המערערת לקדם את התכנית. כדי לתת מענה לחשש ממטרדי בנייה ואיכות חיים בתקופת הבנייה, הוסיפה ועדת הערר הוראה המחייבת תיאום עם היחידה הסביבתית בעירייה. תוספת זו נועדה למזער שיבושים על ידי קביעת קריטריונים לרעש, אבק ושעות פעילות. בסופו של דבר התקבל הערר באופן חלקי, והתוכנית תוקנה כך שתאפשר תוספת של קומה סטנדרטית אחת, יחד עם מעקה. המספר המדויק של יחידות הדיור בקומה זו ייקבע בתיאום עם הצוות המקצועי של הוועדה המקומית. הוועדה הדגישה כי לא יינתנו צווי הוצאות, והגיעה למסקנה כי החלטת הערר צריכה להינתן היום, 14.2.21.