ת"א 14010-12-18

תקציר

פסק דין זה סובב סביב תביעת לשון הרע ובקשה לדחייתה על הסף מחוסר עילת תביעה. הנתבע טען להגנה מוחלטת של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה חסינות לפרסומים שנאמרו במהלך דיון שיפוטי. השופט מסכים עם עמדת הנתבע ומדגיש כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 13 היא להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי על ידי הגנה על המשתתפים מפני תביעות לשון הרע. חסינות זו, שנקבעה כמוחלטת, חלה על כל פרסום שנעשה במהלך דיון, לרבות בקשות בכתב ומסמכים ששימשו במהלך הרגיל של המשפט. חשוב לציין, הגנה זו משתרעת מעבר לצדדים הישירים המעורבים ויכולה לכלול אנשים המוזכרים בהליך. אשר על כן, השופט מחליט להיעתר לבקשת הנתבע, ודוחה את התביעה על הסף בשל ההגנה המוחלטת שמקנה סעיף 13(5). התובע נותר ללא עילת תביעה, מה שהופך את הסעד המבוקש בכתב התביעה. בנוסף, נדרש התובע לכיסוי הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 2,500 ₪. החלטה זו מחזקת את עקרון החיסיון המוחלט על אמירות מכפישות הנאמרות בתוך אולם בית המשפט, ומקימה הגנה איתנה למשתתפים בהליכים משפטיים.