ת"א 40843-09-17

תקציר

התובע, מטפל זר בסיעוד, תבע פיצויים לאחר תאונה שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 109,000 ש"ח, בנוסף להחזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, לאחר ניכוי תשלומים תכופים שהתקבלו מהנתבע ופיצויים מהמוסד לביטוח לאומי. לתובע, שנפגע בתאונה והוכר כנכה רפואית לצמיתות בשיעור של 40.66%, נפסקו פיצויים לא ממוניים בסך 94,000 ש"ח. כמו כן פסק לה בית המשפט 50,000 ש"ח בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, 50,000 ש"ח בגין סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, 10,000 ש"ח בגין הוצאות מחיה ו-30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד. סכומים אלה נפסקו ברחבי העולם, בהיעדר ראיות מדויקות להפסדיה בפועל של התובעת, בשל הימנעותה ממסירת נתונים מדויקים, ובמקום זאת הסתמכו על אומדנים המבוססים על הנכות התפקודית שנגרמה כתוצאה מהתאונה, כמו גם על השכר הממוצע וגיל הפרישה בארץ מוצאה, נפאל. בית המשפט התחשב גם בעובדה שהתובעת יכלה לעבוד בישראל שלא כדין לאחר שאשרת העבודה שלה פגה בעקבות התאונה, ולכן פסק לה רק שמונה חודשים של הוצאות מחיה מוגדלות בישראל, ולא כלום עבור התקופה שלאחר מכן, בה נדרשה לעזוב את הארץ. על הנתבע לשלם לתובע את הסכום הנ"ל, המסתכם ב-364,000 ש"ח, בניכוי 255,000 ש"ח בניכויים, ונותר 109,000 ש"ח.